Dmaye
Daf 10a
משנה: הַנַּחְתּוֹמִין לֹא חִייְבוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְווָנִין אֵינָן רְשָׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי. וְכָל הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה רְשָׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי. וְאֵלּוּ הֵן הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה.
Traduction
Les boulangers de cette catégorie (qui auraient acheté de la farine à un ignorant) ne sont tenus de prélever, par l’ordre des sages (107)''Dispense est faite de la 2e dîme, à cause des impôts onéreux; comp.Yoma 8.'', que l’oblation de la dîme (le 100ème) et la parcelle de la pâte (Halla). Les boutiquiers (marchands au détail) ne sont pas autorisés à vendre des produits soumis au doute; mais ceux qui vendent par grandes quantités, en gros, peuvent céder ces produits (parce que, grâce à la quantité, il y a à supposer que l’acheteur fera les prélèvements dus). On appelle marchands en gros ceux qui vendent le blé encore vert (sitwnei''), ou ceux que le vendent aux détaillants (quoique déjà sec).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנחתומים. הלוקחין תבואה מעם הארץ לא חייבו אותן חכמים להפריש מהדמאי אלא כדי תרומת מעשר שהיא אחד ממאה וכדי שיעור חלה אבל לא מעשר שני והקילו חכמים עליהם בדבר זה משום ששוטרי המלך בירושלים היו חובטים אותם ולומר להם מכרו בזול לפיכך לא הטריחום שיפרישו מעשר שני מדמאי ולעלות לאכלו בירושלים אלא הלוקח מהם צריך שיפריש מעשר שני ודוקא אם מוכרים בחנותם או על פתח חנותם כדאמר בגמרא:
החנוונין. שהן מוכרין מעט מעט ומשתכרין הרבה אינן רשאין למכור את הדמאי וצריך שיתקנו מקודם ועוד מפני שרגילין התינוקות לקנות מהם שלא יאכלו התינוקות דבר שאינו מתוקן:
וכל המשופעין. שמוכרין בשפע הרבה במדה גסה כדמפרש במתני' דלקמן איזו היא מדה גסה והן רשאין למכור את הדמאי מפני שהן מוסיפין על המדה ואין משתכרין הרבה לא הטילו חכמים עליהם לתקן את הדמאי אלא על הלוקח מהן:
כגון הסיטונות. הן המוכרין יין ושמן הרבה ביחד להחנוונים ומוכרי תבואה שהן קונים תבואה מבעלי האוצרות ומוכרין להחנוונים הרבה ביחד:
תַּנִּי כָּל הַבָּא צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו אֲפִילוּ חָבֵר תַּלְמִיד חָכָם אֲבָל חָכָם שֶׁיָּשַׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל 10a עָלָיו שֶׁכְּבָר קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה שֶׁיָּשַׁב. אָמַר רִבִּי לָא וְהוּא שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי בְּעֵי אִי מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לָמָּה לִי חָבֵר אֲפִילוּ עַם הָאָרֶץ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה סְלַק לְגַבֵּי אִילֵּין דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי וַהֲווֹ נְשָׁייָא חַזְייָן לֵיהּ וְעָֽרְקָן מִקּוֹמוֹי. אָמַר לוֹן אָבֹא לְכוֹן בַּייְתָא עַם הָאָרֶץ אֲנִי אֶצֶל הָטָּהֳרוֹת.
Traduction
On a enseigné: tout nouvel arrivant est tenu de prendre ledit engagement public, fût-ce un compagnon savant; mais le savant qui a passé un certain temps dans les assemblées scolaires, n’est pas tenu de prendre cet engagement qu’il a déjà pris publiquement au moment de prendre séance pour les études. Selon R. Ila, le compagnon savant n’est pas tenu de renouveler son engagement de pureté, parce qu’il a dû le prendre dès la première heure où il a été reçu en cette qualité (et s’il le prend plus tard, l’engagement n’a plus d’effet). S’il en est ainsi, objecta R. Yossé, qu’il faut le prendre dès la première heure de la réception, il n’y a pas lieu d’établir une distinction entre le compagnon savant et l’ignorant (si ce dernier n’a pas été scrupuleux et que, pendant sa vieillesse, il veut changer de conduite, l’engagement doit être encore moins valable). L’avis exprimé par R. Ila, est bien conforme à celui de R. Simon b. Lakish: Lorsque celui-ci se rendit dans la famille de R. Yanaï, les gens, en le voyant, s’enfuirent. ''Je vous fais peur, lui dit-il, mais je suis comme un ignorant sous le rapport de la purification'' (quoique savant et compagnon, il n’avait pu prendre ledit engagement à un certain âge, faute de l’avoir pris dans sa jeunesse).
Pnei Moshe non traduit
צריך לקבל עליו. בפני ג' חברים אפי' הוא חבר ואפי' הוא ת''ח:
אינו צריך לקבל עליו. בפני ג' חברים שכבר קיבל עליו משעה שישב בישיבה:
והוא שקיבל עליו משעה ראשונה. אחבר ות''ח קאי שצריך שיקבל עליו דברי חבירות משעה ראשונה וכלומר שצריך שנדע שנוהג בהם בתחלה בצינעה בתוך ביתו ואז מקבלין אותו:
ר' יוסי בעי אי משעה ראשונה. צריך שינהוג אם כן למה לי חבר אפי' ע''ה דינו כך ומה בין חבר לע''ה:
אתיא דרבי לא כר''ל. דמשמע מעובדא דלקמיה דאף חבר ות''ח צריך שינהוג כך בתחלה בצינעה בתוך ביתו:
והוו נשיא. והיו הנשים הרואות אותו בורחין מלפניו ומשמרין עצמן שלא יגע בבגדיהן ואמר להן אני אבוא אצליכם בתוך הבית. כלומר אל תחושו לזה מלפני לפי שע''ה אני אצל טהרות שלא קבלתי עלי משעה ראשונה:
תַּנִּי הוּא נֶעֱנֶה לַחֲבוּרָה וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ נֶעֱנִין לוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַּנִּי הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ נֶעֱנִין לַחַבוּרָה. וְלֹא פְלִיג. כָּאן בְּטִפּוּלִין לַאֲבִיהֶן כָּאן כְּשֶׁאֵינָן טִפּוּלִין לַאֲבִיהֶן. תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל גְּדוֹלִים נֶעֱנִין לַחֲבוּרָה קְטָנִים נֶעֱנִין לוֹ.
Traduction
On a enseigné que l’on procède ainsi: le maître de maison prend l’engagement de tenir tout ce qui doit être rempli par le compagnon, en présence d’une assemblée; puis, à leur tour, ses enfants et les gens de sa maison prennent entre ses mains le même engagement. Selon un autre enseignement, ses enfants et les gens de sa maison s’engagent avec lui en public. Il n’y a pas de contradiction entre ces deux enseignements: dans le premier cas, il s’agit d’enfants mineurs, encore placés sous la tutelle du père; au second cas, il s’agit de ceux qui ne le sont plus. Aussi, R. Halafta ben Shaoul dit-il: les grandes personnes s’engagent en assemblée publique, et celles-ci, à leur tour, reçoivent l’engagement des jeunes.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
הוא נענה לחבורה. כלומר הוא בעצמו צריך שיקבל עליו בפני חבורה של ג' אבל בניו וב''ב נענין לו הן גוררין אחריו ואינם צריכים לקבל בפני חבורה בפ''ע:
אית תניי תני. תניא אידך שאף בניו וב''ב צריכין לקבל בפני חבורה:
וקאמר הש''ס דלא פליגי כאן בטפולין לאביהן שהן סמוכין על שלחנו נגררין אחריו ובשאינן טפולין לו צריכין לקבל בפני עצמן:
תני ר' חלפתא בן שאול. לחלק בין גדולים ובין קטנים ולא בטפולין תליא מלתא:
תַּנִּי מַקְרִיבִין לִכְנָפַיִם וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין לְטָהֳרוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּנָפַייִם מַדָּפוֹת הַסָּתוֹת טָהֳרוֹת מַעְשְׂרוֹת.
Traduction
On a enseigné (103)Tossefta, ibid.: pour graduer la purification, on commence par les obliger à se laver les mains avant le repas, puis on leur enseigne les autres devoirs de la purification. En voici l’ordre, selon R. Isaac bar R. Eliézer: l’ablution des mains, ou les impuretés légères et impuretés plus graves (104)Ou: couche de l'impur et ce qui est agité par lui.; la pureté de la dîme enfin (ou de l’oblation) servira de guide pour le manger profane.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
מקריבן לכנפים. בתחלה מקריבן אותם שיקבלו ע''ע לטהרת ידים קודם אכילה וקודם נגיעה באוכלין דתרומה ואח''כ מלמדין אותם לטהרות לחומר שאר טהרות מדברים הנוהגין בהן:
כנפיים וכו'. כלומר כך הוא סדרן בתחלה צריך לקבל לטהרת ידים ואחר כך למדפות להזהר מטומאה קלה ומטומאת הסיטות ולדין שמירת טהרות ולמעשרות:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים חָבֵר שֶנַּעֲשֶׂה גַּבַּיי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. חָֽזְרוּ לוֹמַר כָּל זְמָן שֶׁהוּא גַּבַּיי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. יָצָא מִגַּבַּייָתוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר.
Traduction
En principe on disait: le compagnon savant qui accepte les fonctions de percepteur d’impôts (105)Profession considérée jadis comme avilissante pour les savants juifs. est repoussé pour toujours du compagnonnage (et il ne peut plus y rentrer, même en renonçant à ses fonctions); mais plus tard, il a été convenu qu’il y est de nouveau reçu s’il renonce à ce métier.
Pnei Moshe non traduit
בראשונה היו אומרים. תוספתא. (פ''ג):
חבר שנעשה גביי. ממונה למלך לגבות מס מישראל:
דוחין אותו מחבורתו. ואפילו פירש מגבאות אין מקבלין אותו חזרו לומר וכו':
חִייָא בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חָבֵר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. הָא קָטָן אֵין צָרִיךְ קֵירוּב.
Traduction
Hiya bar Aboun dit au nom de R. Yohanan: si un compagnon a quitté la Terre-Sainte (ce qui lui est interdit), on ne le repousse pas pour cela du compagnonnage (106)Selon Frankel, il y a là peut-être une lacune.; ne faut-il pas aider le mineur à se rapprocher de la bonne voie? (de même, ce compagnon, qui a quitté quelque temps la Palestine, est pour ainsi dire redevenu un enfant).
Pnei Moshe non traduit
חייא בר בון בשם ר' יוחנן אמר אלו שני דברים חבר שיצא לחו''ל אין דוחין אותו מחבורתו ואע''פ שנטמא בארץ העמים הואיל וטומאה דרבנן היא:
הא קטן אין צריך קירוב. ועוד אמר ר' יוחנן דקטן אין צריך קירוב בפני חבורה אלא נגרר אחר אביו הוא וכהאי דר' חלפתא דמחלק בין גדולים לבין קטנים:
Dmaye
Daf 10b
הלכה: תַּמָּן תַּנֵּינָן הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר. הָכָא אַתְּ אָמַר הַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ וְהָכָא אַתְּ אָמַר הַנַּחְתּוֹם מַפְרִישׁ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר כָּאן בְּעוֹשֶׂה בְטָהֳרָה וְכָאן בְּעוֹשֶׂה בְטוּמְאָה. וְחָרָנָה אָמַר כָּאן בְּמִידָּה דַקָּה וְכָאן בְּמִידָּה גַסָּה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן דַּאֲמַר דָּא וּמָאן דַּאְמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. הֲוֵי רִבִּי לָֽעְזָר הוּא דָּמַר כָּאן בְּמִידָּה דַקָּה וְכָאן בְּמִידָּה גַסָּה. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן אִם בְּעוֹשֶׂה בְטָהֳרָה יַפְרִישׁ עַל הַכֹּל. בְּדִין הָיָה שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ כְּלוּם שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר אִם בְּמִידָּה דַקָּה יַפְרִישׁ עַל הַכֹּל. 10b הַחֶנְווָנִין אֵין רְשָׁאִין לִמְכּוֹר דְּמַאי.
Traduction
Plus loin (5, 1), on voit ce qu’il faut prélever pour les dîmes et la halla si l’on achète à un boulanger; comment se fait-il que là il est prescrit à l’acquéreur de prélever, et dans notre Mishna, on impose cette obligation, non à l’acquéreur, mais au vendeur? R. Yona répond que R. Eléazar et R. Yohanan en expliquent différemment la raison: Selon l’un, le boulanger doit en prélever les dîmes, parce qu’ici on suppose qu’il travaille à l’état de pureté, tandis que plus loin il s’agit du cas où il est impur (et il ne peut pas prélever les parts légales) (108)Selon le commentaire d'Elie Fulda, il s'agit de fruits devenus impurs, qui ne servent plus que de combustible.. D’après l’autre, il s’agit ici d’une petite quantité (aussi le boulanger y gagne bien et doit la rédimer), et, plus loin, il est question de grandes quantités. On ignore, jusqu’à présent, lequel des deux a formulé chaque opinion? seulement, comme il est admis que c’est selon R. Yohanan qu’on tient compte de l’état de pureté de l’ouvrier, cela prouve que R. Eléazar dit de faire la distinction entre les petites et les grandes quantités. A l’avis de R. Yohanan on peut objecter ceci: s’il n’est question ici que de l’état de pureté, l’ouvrier ne doit-il pas prélever les dîmes de tout (même la 2ème dîme)? Il serait juste qu’en ce cas il ne les prélève pas du tout, puisqu’il s’agit de doute et qu’il est interdit seulement de livrer à l’ignorant ce qui, avec certitude, n’est pas encore affranchi des droits (le boulanger doit donc l’oblation de la dîme pour le doute, non la 2ème dîme).De même, il y a une objection contre l’avis de R. Eleazar: comment se fait-il que selon lui, il ne faille pas du tout prélever si c’est une petite quantité? (Question résolue par la réponse précédente). Il est interdit aux boutiquiers de vendre ce qui est sujet au doute'' est-il dit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. לקמן (ריש פ''ה) הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ותלה וקס''ד דהני תרתי מתניתן בחדא גוונא מיירו ובנחתום עם הארץ עסקינן והלכך פריך הכא במתניתן (דפ''ה) את אמר הלוקח. הוא צריך שיפריש והכא במתניתין את אומר הנחתום הוא מפריש:
איתפלגון ר' אלעזר ור' יוחנן. בשינויא דהאי רומיא דהני מתני':
כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה. כלומר לעולם אידי ואידי בנחתום ע''ה עסקינן ומתני' דהכא מיירי בשנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומכיון דטרח כולי האי סמכינן נמי עליה שהוא יתקן ויפריש תרו''מ ומתני' דהתם מיירי בשאינו חושש לטהרה כ''א עושה הכל בטומא' והלכך לא מהימנינן ליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש:
וחרנא ואידך אמר דלעולם אידי ואידי בנחתום חבר מיתוקמא וכאן במתני' במוכר במדה דקה מיירי ואותן אינן רשאין למכור את הדמאי כדתנן במתני' והלכך הוא צריך שיתקן ומתניתין דהתם במוכר במדה גסה הרבה ביחד מיירי ולהם התירו למכור את הדמאי והלוקח צריך שיפריש:
ולא ידעין מאן מנייהו אמר דא. שינויא ומאן דאמר דא וקאמר הש''ס מאן דאמר לקמן (ריש פ''ה) דר' יוחנן הוא דאמר מפני הטהרות כדקאמר שם בהדיא דר' יוחנן הוא דמשני לה כאן בעושה בטהרה וכו' הוי דשמעינן דר' אלעזר הוא דמשני לשינויא אחרינא כאן במדה דקה וכו':
וקשיא על דר' יוחנן אם בעושה בטהרה. מיירי הכא א''כ יפריש על הכל כלומר שיפריש גם מעשר שני ואמאי לא יפריש כ''א תרומת מעשר וחלה:
בדין היה שלא יפריש כלום. כלומר אי אמרת דגם מעשר שני יפריש א''כ בדין היה לומר מוטב שלא יתקן כלום ואל יהא מעשר שני של ודאי בידו:
שאין מוסרין ודאי לע''ה. כלומר מעשר שני של ודאי אסור למסור לע''ה כדתנן (בפ''ג ממעשר שני) מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צרכו במעותיו ולא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי ואמרינן שם בגמרא הא בודאי לא שאין מוסרין ודאי לע''ה וטעמא לפי שמעשר שני צריך שיאכלנו בטהרה ואין ע''ה נזהר בטהרה ואם יהיה הכל מתוקן הרי מע''ש של ודאי ביד ע''ה והלכך אמרינן דלא יפריש הוא מע''ש שלא יבא לידי אכילת מע''ש בטומאה והלוקח צריך שיפריש מע''ש מיהו לתרו''מ מאמינין לו שהוא יפריש משום דראינו שמקפיד על חלתו ליתנה לחבר שיעשנה בטהרה ותרו''מ נמי חמירא ליה כמו חלה ששניהם במיתה אבל מע''ש כיון דהאוכלו בטומאה אינו אלא בלאו לא חמירא ליה והלכך אמרינן מוטב שלא יפרישנו משיפרישו ויאכלנו בטומאה:
וקשיא על דר''א אם במדה דקה יפריש על הכל החנוונים וכו'. כלומר לר''א ודאי דקשיא עליה האי קושיא דלדידיה דבנחתום חבר מיירי ומפני שהוא מוכר מעט מעט צריך הוא שיתקן א''כ יפריש על הכל וגם למעשר שני כדקתני במתני' בדין החנונים שהן מוכרין מעט מעט שאינן רשאין למכור את הדמאי וצריך שיתקנו הכל אבל לר' יוחנן ולאוקימתיה לא קשיא מידי:
חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא אֵילּוּ הֵן הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה. הוֹי אִית חוֹרָנִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא עַל הָדָא רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הָדָא מִילְתָא אֶלָּא עַל הָדָא. דְּתַנִּי בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהָיָה מוֹכֵר בַּחֲנוּתוֹ אוֹ עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מוֹכֵר בִּפְלָטֵר אוֹ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁהִיא סְמוּכָה לִפְלָטֵר מְעַשֵּׂר עַל הַכֹּל עָלֶיהָ. חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הֵייְדָן רִבִּי מֵאִיר הָהִיא דְתַנֵּינָן לְבַתְרָהּ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה טְפֵילָה דַקָּה לְגַסָּה. תַּנִּי רִבִּי חִייָא כֵּן אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִימָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה טְפֵילָה דַקָּה לְגַסָּה. וְכֵן פְּלָטֵר מִידָּה דַקָּה וְחָנוּת מִידָּה גַסָּה טְפֵילָה הִיא הַגַּסָּה לַדַּקָּה.
Traduction
Dans l’assemblée, plusieurs rabbins déclarèrent au nom de R. Eléazar que ce devait être l’avis de R. Meir (109)''Tossefta,3; et ci-après,(3,2).''; car, d’après lui, il n’est permis de vendre le blé encore vert qu’aux marchands en gros, même lorsque ce produit est sujet au doute (mais c’est interdit s’il n’y en a que peu, ou du détail). —Mais, objecta R. Yossé, la Mishna n’est-elle pas en contradiction avec cet avis: ''Voici, dit-elle, ceux qui vendent par grandes quantités, par exemple ceux qui vendent le blé quand il est encore vert (sitwnei'') et les vendeurs de blé en gros aux détaillants''. N’en résulte-t-il pas qu’il y a encore d’autres individus autorisés à acheter du douteux (contrairement à R. Meir, qui parle seulement d’une classe)? En effet, dit R. Yossé au nom de R. Ila, ce n’est pas à la seconde partie de la Mishna que s’applique l’assertion de R. Eliézer, mais à la première partie (où il est question des prélèvements dus): si la Mishna impose seulement l’obligation de prélever la dîme sacerdotale (100ème) et la Halla, c’est lorsqu’il vend (en gros) dans sa boutique ou à sa porte; mais si c’est au marché de détail (110)Il y a ici le terme grec poleter pour poletes marchand (revendeur) ou abrégé de poleterion salle de vente, qui vient de la racine poleô trafiquer. Comp. ci-après,(5,4)., ou dans le magasin contigu à ce marché, il doit prélever la dîme (et même la 2ème dîme) pour tout. A ce sujet, les rabbins de l’assemblée ont dit, au nom de R. Eliézer, que cette remarque est conforme à l’avis de R. Meir puisqu’il dit: il n’est permis de vendre les fruits soumis au doute qu’à celui qui achète le blé lorsqu’il est encore vert. A quelle opinion de R. Meir cela se rattache-t-il? A ce qui est dit de lui plus loin (au § suivant): ''R. Meir dit: le produit que l’on a l’habitude de vendre par grandes mesures et que l’on cède (exceptionnellement) par petites quantités, est considéré comme joint à la grande mesure (et il est affranchi de tous droits)''. En effet, R. Hiya s’exprime exactement de même, et il ajoute que si, pour la salle de vente, l’on s’est servi de petites mesures, ou si, dans la boutique, l’on s’est servi de grandes mesures (par exception), la grande mesure se trouve être nécessaire à la petite (et soumise aux mêmes droits).
Pnei Moshe non traduit
חברייא בשם ר' לעזר. אמרי דר''מ היא דאיהו ס''ל הכי דלא התירו למכור דמאי אלא לסיטון המוכר במדה גסה בלבד ולקמן מפרש היכא שמעינן ליה לר''מ דאמר הכי וכלומר דחברייא בשם רבי אלעזר בעו לשנויי האי קושיא דמקשי הש''ס אליבי' מההוא דחנוונים וקאמרי דר''מ הוא דס''ל כן ולרבנן איכא למימר דלא החמירו עליהם לתקן הכל א''נ דמילתא באנפי נפשה היא דחברייא קאמרי דההיא כר''מ היא דאתיא ולא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר יין ושמן וכיוצא בהן במדה גסה הרבה ביחד ובהא הוא דאמרו החנוונים המוכרים דברים אלו מעט מעט אינן רשאין למכור את דמאי:
התיב ר' יוסי והא מתני' פליגא אלו הן וכו' הוי אית חורנין. הרי דיש גם אחרים שהתירו להם למכור את דמאי כדקחשיב הסיטונות ומוכרי תבואה והיכי קאמר דכר''מ היא דלא התירו אלא לסיטונות בלבד:
א''ר יוסי. כלומר אלא אר''י לא על הדא ר' אלעזר אמר הדא מילתא כצ''ל דר' אילא לא הוזכר כאן:
אלא על הדא דתני. בתוספתא (פ''ג) על דינא דמתני' הנחתומין לא חייבו אותן חכמי' להפריש אלא כדי תרומ' מעשר וחל' ופטורין מן השני במה דברים אמורים במוכר בחנותו על פתח חנותו אבל המוכר בפלטר או בחנותו שהיא סמוכה לפלטר חייב בשני ועלה קאמרי חברייא בשם ר''א דר''מ היא וכדמפ' ואזיל:
היידן ר''מ ההיא דתנינן לבתרה. בתר ההיא דלעיל וכן במתני' לקמן אלא דבמתניתין נשתנית הנוסחא בספרים ונוסחת התוספתא כהאי דמייתי הש''ס כאן כדמסיים ותני ר' חייא כן. וקיצר הש''ס ולא הביא לבבא הב' וה''ג בתוספת' את שדרכו למוד בגסה ומדדו בין בגסה ובין בדקה טפלה דקה לגסה את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בין בדקה בין בגסה טפלה גסה לדקה דברי ר''מ. כלומר דהכל הולך אחר שדרכו למכור כך ואם דרכו להמכר בגסה אף אם מכרו עכשיו בדקה פטור מדמאי ואם דרכו להמכר בדקה אף שמכר עכשיו בגסה חייב בדמאי וגריס שם בתוספת' לקמן לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד בעה''ב בין כך ובין כך צריך לעשר דברי ר''מ וחכ''א א' סיטון ואחד בעה''ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו דקאמר היי דין ר''מ ההיא דתנינן לבתרה וכו' כלומר דבברייתא זו מפרש דבריו בענין הכפל לדבר שדרכו לימכר:
וכן פלטר מדה דקה וחנות מדה גסה. כלומר הפלטר שהוא קונה הרבה ביחד ומוכר הוא במדה דקה מעט מעט לחנוונים וחנות מדה גסה כלומר עכשיו חנות זו שהוא מוכר להפלטר במדה גסה הוא מוכר לו והלכך אמרינן דטפילה היא גסה לדקה שהרי זה דרכו להמדד בדקה אצל הפלטר ולפיכך אף שהפלטר קונה ממנו בגסה טפילה היא הגסה לדקה וצריך לתקן הכל ואף ממעשר שני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source